אוסטאופורוזיס

אוסטאופורוזיס – דלדול מסת העצם

מידע בנושא מחלת האוסטיאופורוזיס

פירוש השם הוא porous bones : עצם שבירה. מחלת האוסטאופורוזיס פוגעת בעצמות וגורמת להן להיות שבריריות וחלשות. אוסטאופורוזיס היא מחלה הפוגעת בצפיפות העצם, מפחיתה את חוזקה ופעמים רבות מביאה להיווצרות שברים הגורמים לחולה סבל רב ופוגעים באיכות החיים. לעיתים שברים אלו נגרמים כתוצאה מפעילות שמפעילה לחץ מאוד מתון כגון: התכופפות, הרמת שואב אבק או אפילו התעטשות.
המחלה נוצרת כאשר מתערער שיווי המשקל בין תהליכי הפירוק לתהליכי הבנייה מחדש של רקמות העצם. כתוצאה מכך, קצב דלדול מסת העצם נעשה בקצב מהיר יותר באופן משמעותי מאשר קצב בנייתה. מרבית השברים מתרחשים בעמוד השדרה, בירך ובפרק שורש כף היד.

אוסטאופורוזיס פוגעת בעיקר בנשים לאחר גיל המעבר, אולם גם גברים מבוגרים סובלים מן המחלה. לעולם לא מוקדם או מאוחר מכדי למנוע או לטפל באוסטאופורוזיס.

אוסטאופורוזיס – סימפטומים וסיבות

הסימפטומים של המחלה תלויים בדרגת חומרת המחלה.
בשלבים ההתחלתיים של מחלת האוסטאופורוזיס לא יורגשו סימפטומים אופייניים, אך ברגע שהעצמות יחלשו ע"י המחלה מופיעים חלק מן הסימפטומים הבאים:
כאב גב.
ירידה בגובה ועמידה שפופה.
שברים בחוליות עמוד השדרה, שורש כף היד, עצם הירך ועצמות אחרות בגוף.

הסיבות להופעת מחלת האוסטאופורוזיס

חוזק העצם תלוי בצפיפותה ובגודלה.
צפיפות העצם תלויה בכמות המינרלים המצויים בה כגון: סידן, זרחן ומינרלים נוספים.
כאשר יש מחסור במינרלים בעצם, העצם מאבדת את המבנה התומך והמחזק שלה ובסופו של דבר הופכת לחלשה יותר.
רקמת העצם שרויה כל הזמן במצב של מחזוריות הנובעת מ2 תהליכים מנוגדים של בניית רקמת עצם חדשה והרס רקמת העצם הישנה.
אצל אנשים צעירים תהליכי בניית העצם מהירים יותר מאשר תהליכי ההרס, וכך בזמן תקופת הגדילה יש מצב של עליה בכמות מסת העצם.
מצב זה מגיע לשיאו בסביבות אמצע גיל ה30 שלאחריו מחזוריות הבניה וההרס של העצם נמשכים, אולם תהליכי ההרס בעצם הם קצת מהירים יותר מתהליכי הבניה.
בגיל הבלות (תקופת סיום הווסת), כמות הורמון האסטרוגן יורדת, מצב זה גורם לירידה מוגברת ברקמת העצם.
להרס רקמת העצם יש מספר גורמים, אולם בנשים הירידה בייצור האסטרוגן היא הגורם העיקרי לירידה במסת העצם.
בכדי להילחם במחלת האוסטאופורוזיס חשוב להבין שבכדי למנוע את המחלה בצורה הטובה ביותר, צריך להתחיל כבר בגיל מוקדם יותר בזמן שהגוף נמצא בתהליכי בניה מהירים יותר (גילאי 25-35).
אם נבנה יותר רקמת עצם כאשר הגוף נמצא בתהליכי בנייה, יהיה לנו יותר מסת עצם בגיל מאוחר יותר כאשר נמצא במצב של הידלדלות מסת העצם.
ככול שנגיע לשיא גבוה יותר של כמות מסת עצם בגיל צעיר, כך יקטן הסיכוי שלנו לחלות באוסטאופורוזיס.
מחסור בוויטמין D ובסידן בגיל צעיר עלולים לגרום לכך ששיא מסת העצם תהיה קטנה יותר ותהליכי הרס מהירים יותר לאחר מכן.
הגורמים שמשפיעים על בריאות העצם וחוזקה פעילות גופנית קבועה. צריכה מספקת של סידן. צריכה מספקת של ויטמין D שמסייע בספיגת הסידן.

הגורמים שמשפיעים על בריאות העצם וחוזקה

פעילות גופנית קבועה.
צריכה מספקת של סידן.
צריכה מספקת של ויטמין D שמסייע בספיגת הסידן.

קבוצות סיכון וגורמי סיכון לחלות באוסטאופורוזיס

להלן גורמי סיכון המגבירים את הסבירות לחלות באוסטאופורוזיס.

נשים ברמת סיכון גבוהה יותר מגברים

שברים בעצמות כתוצאה מאוסטאופורוזיס מתרחשים בכמות גדולה פי 2 אצל נשים מאשר אצל גברים.
הסיבה לכך היא כנראה משום שאצל הנשים כמות מסת העצם בשיא, קטנה יותר מאשר אצל גברים וכמו כן תוחלת החיים של הנשים היא גבוהה יותר.
הירידה ברמת האסטרוגן לאחר גיל הבלות, תורמת אף היא להרס מוגבר של רקמת העצם.
נשים בעלות מבנה גוף צנום, רזה וקטן הם בעלות סיכון גבוה יותר לחלות באוסטאופורוזיס.
גברים עם רמות נמוכות של טסטוסטרון (הורמון מין גברי) נמצאים אף הם ברמת סיכון גבוהה לחלות באוסטאופורוזיס.
אצל גברים רמת הסיכון הגבוהה ביותר לחלות באוסטאופורוזיס היא החל מגיל 75.

גיל מבוגר רמת סיכון גבוהה יותר

עם העלייה בגיל יורדת כמות מסת העצם ולכן גדל הסיכון לאוסטאופורוזיס.

קיימים הבדלים בין גזעים שונים

אנשים לבנים או בעלי שורשים מדרום מזרח אסיה הם בעלי סיכון גבוה יותר לחלות באוסטאופורוזיס. שחורים והיספנים הם ברמות סיכון נמוכות יותר, אך גם הם עדיין בסיכון לחלות במחלה.

מבנה גוף קטן ורזה

נשים וגברים בעלי מבנה גוף רזה במיוחד או בעלי מבנה גוף קטן הם בעלי רמת סיכון גבוהה יותר לחלות. משום שהם בעלי מסת עצם התחלתית נמוכה יותר.

היסטוריה משפחתית

אנשים בעלי היסטוריה משפחתית של אוסטאופורוזיס הם בעלי סיכון גבוה יותר לחלות.

עישון וצריכת טבק

לא ידוע כיצד צריכת הטבק משפיעה על הידלדלות מסת העצם אולם ידוע כי צריכת טבק תורמת להיחלשות רקמת העצם.

חשיפה נמוכה לאסטרוגן = סיכון גבוה יותר לאוסטאופורוזיס

ככול שהחשיפה במהלך חיי האישה להורמון אסטרוגן קטנה יותר, כך גדל הסיכון לאוסטאופורוזיס.
חשיפה נמוכה יותר לאסטרוגן תתרחש אצל נשים שהופעת המחזור אצלן התרחשה בגיל מבוגר יותר והפסקת המחזור בגיל הבלות התרחשה בגיל צעיר יותר. כמו כן מצבים של הפסקת המחזור החודשי שלפני גיל הבלות תורמים להגברת הסיכון לחלות באוסטאופורוזיס.

הפרעות אכילה

גברים ונשים הסובלים מהפרעות אכילה כגון: אנורקסיה נברוזה ובולימיה הם ברמות סיכון גבוהות יותר לצפיפות עצם נמוכה יותר בגב התחתון ובירך.

נטילת תרופות קורטיקוסטרואידיות

שימוש ארוך טווח בתרופות קורטיקוסטרואידיות כמו: דקסמטזון (dexamethasone), פרדניזון (prednisone), קורטיזון (cortisone) ופרדינזולון (prednisolone) עשוי לגרום נזק לרקמת העצם.
בתרופות אלו משתמשים למתן טיפול לסובלים ממחלות כרוניות כגון: אסטמה, פסוריאזיס ועוד.
אם מצבכם הגופני מחייב שימוש למשך זמן ממושך בתרופות אלו, יש צורך בבדיקות לצורך מעקב אחר צפיפות העצם ובמידת הצורך לשקול תרופות למניעת הידלדלות מסת העצם.

רמות גבוהות של הורמון התירואיד (הורמון התריס)

רמה גבוה של הורמון התירואיד עשויה לגרום להידלדלות מסת העצם. מצב זה מתרחש כאשר יש פעילות מוגברת של בלוטת התריס או כתוצאה מנטילת תרופות לטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס.

שימוש במעכבי ספיגת סרוטונין בררניים‏‏ (SSRI)

זהו למעשה שם כולל למשפחת תרופות נוגדות דיכאון המבוססות על עיכוב ניצול מחדש של סרוטונין. מדובר בדור חדש של תרופות נוגדות דיכאון, אשר מגוון רב של תרופות מתבססות עליו.
פרוזק היא דוגמא לתרופה ממשפחת תרופות זו.
מחקר אשר פורסם ב2007 הראה כי צפיפות העצם נמוכה יותר אצל אנשים הנוטלים תרופות אלו מאשר אצל אנשים שלא נוטלים את התרופות הללו.
זו עדיין לא הוכחה לכך שתרופות אלו גורמות להרס מוגבר של מסת העצם ונדרשים מחקרים נוספים בכדי להבין את הקשר שבין נטילת התרופות לבין צפיפות עצם נמוכה

נטילת תרופות אחרות

תרופות נוספות שעלולות לגרום לדלדול מסת העצם הם: שימוש ממושך בתרופות לדילול דם (הפרין), טיפול נגד סרטן במטורקסט ( methotrexate), מספר תרופות לטיפול בהתקפים, תרופות משתנות ונוגדי חומצה שמכילים אלומיניום.

סרטן השד

נשים לאחר הפסקת המחזור שלקו בסרטן השד הן בסיכון גבוה יותר לאוסטאופורוזיס. במיוחד אם הן עברו טיפולי כימותרפיה או טופלו בתרופות שמדכאות את ייצור האסטרוגן (יש תרופות נגד סרטן שאף מקטינות את הסיכון לשברים בעצם כדוגמת tamoxifen).

צריכה בלתי מספקת של סידן

למחסור מתמשך בסידן במהלך החיים יש תפקיד חשוב בהתפתחות מחלת האוסטאופורוזיס. צריכה נמוכה מידי של סידן גורמת לצפיפות עצם נמוכה, לדלדול מסת העצם בגיל צעיר ולהגברת הסיכון לשברים בעצמות.

מצב בריאותי לא תקין שמשפיע על ספיגת הסידן

ישנם ליקויים בריאותיים שמשפיעים על רמת הסיכון לחלות באוסטאופורוזיס כגון: ניתוח בבטן, מחלת קרוהן, צליאק, אנורקסיה נברוזה, ומחסור בוויטמין D גורמים לירידה ביכולת ספיגת הסידן לגוף ולכן מגבירים את הסיכון לאוסטאופורוזיס.

אורח חיים לא פעיל

תהליך בניית העצם מתחיל בילדות, ילדים פעילים גופנית וללא מחסור תזונתי בסידן יהיו בדרגת סיכון נמוכה יותר לאחר מכן כמבוגרים לחלות באוסטאופורוזיס.
פעילות המערבת קפיצות ודילוגים היא בעלת השפעה חיובית במיוחד על בניית העצם בילדות.
ניתן לשפר את צפיפות העצם בכל גיל באמצעות פעילות מתאימה, כזו שמערבת נשיאת משקל כגון: אימוני כוח, ריצות ועוד.

צריכה מוגברת של משקאות המכילים קפאין

הקשר בין צריכת משקאות עם קפאין לאוסטאופורוזיס עדיין לא ברור ודורש בדיקה מעמיקה אולם, ידוע כי קפאין מפריע לספיגת הסידן בגוף ותכונתו כחומר משתן עשויה לגרום לאיבוד מינרלים חיוניים.

צריכה של משקאות מוגזים

החומצה הזרחתית שבמשקאות מוגזים עלולה לגרום לדלדול העצם ע"י שינוי רמת החומציות בדם.

דיכאון

אנשים אשר חווים דיכאון עמוק הם בעלי קצב מוגבר יותר של דלדול מסת העצם.

אוסטאופורוזיס – איבחון

אבחון מוקדם הוא חשוב מאוד על מנת לטפל במחלה, להאט את קצב התפתחותה ולהקטין את חומרתה. ארגון האוסטאופורוזיס האמריקני ממליץ לנשים לגשת לבדיקות צפיפות העצם במצבים הבאים: מעל גיל 65 ללא כל תלות בגורמי הסיכון. המחזור החודשי פסק ואת בעלת לפחות גורם סיכון אחד לאוסטאופורוזיס. ליקוי בחוליות עמוד השדרה.
משתמשת בתרופות שעלולות לגרום לאוסטאופורוזיס. אם את סובלת מסכרת סוג 1, מחלות כבד, מחלות כליה, מחלות בלוטת התריס או היסטוריה משפחתית של אוסטאופורוזיס.
המחזור החודשי פסק בגיל צעיר.

בדיקות ואבחון

אוסטאופניה היא בעצם מצב המתאר איבוד קל של מסת העצם זהו מצב בדרגת חומרה נמוכה יותר מאשר אוסטאופורוזיס. ניתן לאבחן אוסטאופניה או אוסטאופורוזיס באמצעות הבדיקות הבאות: בדיקת אולטרסאונד, בדיקת CT ובאמצעות בדיקת צפיפות העצם באמצעות מכשיר DEXA, זוהי בדיקה מהירה באמצעות קרני רנטגן שנותנת תוצאות מדויקות והיא בודקת למעשה את צפיפות העצם באזורים השכיחים לאוסטאופורוזיס (ירך, עמוד שידרה ושורש כף היד).

סיבוכים אפשריים שעשויים לנבוע ממחלת האוסטאופורוזיס

שברים בעצמות הם הסיבוכים השכיחים והחמורים של מחלת האוסטאופורוזיס.
האזורים היותר רגישים לשבירה הם עמוד השדרה והירך.
שבר בירך נובע בדרך כלל מנפילה, למרות שקיימת פרוצדורה ניתוחית לטיפול בשברים אלו, הרי שעבור אנשים מבוגרים פרוצדורה ניתוחית זו עשויה להעמיד את החולה בסיכון למוות.
כמו כן המוגבלות בתנועה בעקבות השבר גורמת לירידה חדה באיכות החיים ובבריאותו של הקשיש.
שברים בעמוד השדרה נוצרים לא רק כתוצאה מנפילות, אלא גם מלחץ משקל הגוף על העצמות החלשות.
שברי לחץ אלו גורמים לכאבים קשים ואף עשויים להפחית את הגובה במספר סנטימטרים ולהביא ליציבה שפופה.

טיפול תרופתי באוסטאופורוזיס

טיפול רפואי באוסטאופורוזיס צריך להינתן ע"י רופא המכיר את ההיסטוריה הרפואית של החולה ומתאים לו את התרופה הטובה ביותר עבור מצבו הגופני וצרכיו הרפואיים.
להלן סקירה קצרה של התרופות שבשימוש בטיפול במחלת האוסטאופורוזיס.

טיפול הורמונלי

טיפול הורמונלי באסטרוגן הוא בעל השפעה חיובית על שימור מסת העצם הקיימת, טיפול הורמונלי באסטרוגן יכול לעצור את המשך הידרדרות המחלה.
ההורמון אסטרוגן יכול לעצור את דלדול העצם, ולמנוע את היווצרות השברים כתוצאה מן המחלה.
אולם חשוב להבין כי טיפול הורמונלי הוא טיפול לתקופת חיים ולא לזמן קצר.

ביפוספונטים (Bisphosphonates)

בדומה לאסטרוגן גם הביפוספונטים יכולים לעצור את דלדול העצם, לשמר את מסת העצם הקיימת ואף להגדיל את צפיפות העצם בעמוד השדרה ובירך, ובכך להקטין את הסיכון לשברים באיזורים אלו.
הביפוספונטים יעילים במיוחד עבור גברים ואנשים הסובלים מאוסטאופורוזיס כתוצאה מהשפעת סטרואידים.
הביפוספונטים בשימוש בקרב חולי אסטמה ומחלות נוספות הנוטלים תרופות סטרואידיות בשימוש ממושך.
תופעות הלוואי של הביפוספונטים יכולות להיות חמורות כגון: כאבי בטן, בחילות, כיבי וושט או וושט מודלק.
ב2007 אישר הFDA שימוש בתרופה רקלסט (Reclast) במינון חד שנתי לנשים שלאחר המנופאוזה.
תרופה זו ניתנת כזריקה אל הוריד ע"י הרופא פעם אחת בשנה.
מחקר מסוים הראה כי תרופה זו הצליחה להפחית את הסיכון לשברים בעמוד השדרה בכ70% ולשברים בירך בכ41%.
נמצא קשר חלש בין שימוש בביפוספונטים וסיכון גבוה יותר (מדובר במספר מקרים קטן) לאוסטאופורוזיס בלסת לאחר טראומה בלסת (לדוגמא טיפול שיניים).

רלוקסיפן ( Evista) ( Raloxifene)

רלוקסיפן מחקה את ההשפעות החיוביות שיש להורמון אסטרוגן על צפיפות העצם בנשים שלאחר גיל הבלות וללא הסיכונים המסוימים שיש בטיפול באסטרוגן (סיכון מוגבר לסרטן הרחם וסרטן השד).
לא מומלץ להשתמש בתרופה זו אם את סובלת מקרישי דם.
תרופה זו אושרה ע"י הFDA לטיפול אך ורק בנשים ולא בגברים.

קלציטונין (Calcitonin)

זהו הורמון המופרש מבלוטת התריס, ההורמון מסוגל להפחית את הידלדלות העצם ולמנוע שברים בעמוד השדרה.
כמו כן הקלציטונין מפחית את הכאב הנובע משברי לחץ בעמוד השדרה.
הקלציטונין נלקח כספריי דרך האף או כזריקה תת עורית.
מאחר וקלציטונין איננו יעיל כמו הביפוספונטים, הוא בשימוש עבור אנשים שאינם יכולים ליטול תרופות אחרות.

טריפרטיד (Forteo) ,( Teriparatide)

זוהי תרופה בעלת השפעה מאוד חזקה המדמה את פעילות ההורמון PTH (הורמון יותרת בלוטת התריס).
התרופה בשימוש עבור גברים ונשים לאחר גיל הבלות המצויים בסיכון גבוה לשברים.
פעילות התרופה בשונה מתרופות אחרות היא בכך שהיא מעודדת בניית רקמת עצם חדשה.
התרופה נלקחת פעם אחת ביום באמצעות זריקה תת עורית בבטן או בירך.
השפעות התרופה לטווח ארוך עדיין נבחנות ולכן הFDA ממליץ להשתמש בתרופה למשך זמן קצר משנתיים.

טמוקסיפן (Tamoxife)

זהו הורמון סינטטי שבשימוש לטיפול בסרטן השד וניתן לנשים שהן בדרגות סיכון גבוהות על מנת להפחית את הסיכון לסרטן השד (כזכור טיפול באסטרוגן מגדיל את הסיכון לסרטן השד).
טמוקסיפן מפחית את הסיכון לשברים בעיקר בנשים מעל גיל 50.

כיצד ניתן למנוע את מחלת האוסטאופורוזיס

מניעת מחלת האוסטאופורוזיס יכולה להתחיל בכל גיל, אך כדאי להתחיל מוקדם ככל שאפשר.
גדילה טובה של העצם בילדות ובגיל ההתבגרות מהווה מניעה מצוינת בעתיד ממחלת האוסטאופורוזיס.
מניעת אוסטאופורוזיס מתבצעת ע"י תזונה נכונה המכילה צריכה מספקת של ויטמין D וסידן, הפחתת גורמים מגבירי סיכון ופעילות גופנית מתאימה.

ביצוע פעילות גופנית מתאימה במצב של אוסטאורפורוזיס

פעילות גופנית מסייעת לבניית עצמות חזקות ולעצירת דלדול מסת העצם.
על מנת להשיג את האפקט החזק ביות מפעילות גופנית, רצוי להתחיל בפעילות גופנית כבר בגיל הילדות ולהתמיד בפעילות למשך תקופת החיים.
סוג הפעילות שהוא בעל ההשפעה החיובית ביותר על בניית העצם ועצירת נסיגת העצם הוא אימון התנגדות (אימון משקולות).
כמו כן גם אימון המערב את נשיאת הגוף כגון: ריצה, הליכה, עליה במדרגות, קפיצה בחבל ואימונים אחרים עם אימפקט גבוה הם אימונים שמשפרים את מסת העצם בחלק התחתון של הגוף ירך וגב תחתון (אזהרה! אימונים באימפקט גבוה לא מומלצים לאלו שכבר סובלים מן המחלה). 
אימונים כמו שחייה ורכיבה על אופניים הם בעלי אימפקט נמוך ובשל כך בעלי השפעה פחותה יותר על מסת העצם.
חשוב להבין שהפעילות הגופנית שטובה למניעת אוסטאופורוזיס לא בהכרח מתאימה למי שסובל מאוסטיאופורוזיס.
מצב של אוסטאופורוזיס יכול להיות בדרגות שונות של חומרה ולכל מצב צריך להתאים את העומס הרצוי בפעילות גופנית.
לכן רצוי להיוועץ ברופא המטפל לפני תחילת הפעילות.

צריכה מספקת של ויטמין D וסידן

צריכת כמות מספקת של ויטמין D וסידן נחוצה הן למניעה והן לטיפול (בנוסף לטיפולים נוספים) במחלת האוסטאופורוזיס.
לצריכת ויטמין D וסידן בכמות מספקת יש השפעה חיובית על בניית העצם וצפיפותה.
דרישות הגוף לסידן משתנות בהתאם למצבים שונים: ילדים, נשים בהריון, נשים מניקות, נשים לאחר גיל הבלות וגברים קשישים צריכים לצרוך כמות סידן גדולה יותר.
עם העלייה בגיל, יכולת ספיגת הסידן בגוף יורדת וכמו כן עולה גם הסבירות לצריכת תרופות שמשפיעות לרעה על ספיגת הסידן.
מקורות לסידן במזון הם: מוצרי חלב, שקדים, ברוקולי, שיבולת שועל, טחינה משומשום מלא, מוצרי סויה כגון טופו ועוד.
ויטמין D מיוצר בגוף כתוצאה מחשיפה לשמש, אולם אנשים אשר נמנעים מחשיפה לשמש הם בדרגות סיכון למחסור בוויטמין D.
ויטמין D מצוי בכבד,דגים, שמן כבד דגים, שמנת, חמאה, ביצים ושמרים.

צריכת סויה

צריכת סויה יכולה לסייע בהפחתת הסיכון לשברים משום שבסויה קיים חומר דמוי אסטרוגן (פיטואסטרוגנים) בעל השפעות דומות על מסת העצם כפי שיש להורמון אסטרוגן.

הפסקת העישון

עישון מפחית את כמות האסטרוגן בגוף ומפחית את ספיגת הסידן במעיים ולכן העישון מגביר את דלדול מסת העצם.

לא להפריז בשתיית אלכוהול

שתיה של יותר מ2 משקאות אלכוהוליים ביום מפחיתה את יכולת ספיגת הסידן ואת בניית העצם.

צריכת במידה מתונה של קפאין

צריכה מתונה של 2-3 כוסות קפה ביום לא יפגעו במסת העצם, כל עוד צריכת הסידן היא מספקת.

אוסטאופורוזיס ופעילות גופנית מתאימה

אם את סובלת מאוסטיאופורוזיס פעילות גופנית יכולה לשפר את איכות חייך ולהטיב עם מצבך הבריאותי.
אולם חשוב להבין שיכולים להיות מצבים שונים ודרגות חומרה שונות של אוסטאופורוזיס ולא כל פעילות גופנית עשויה להטיב עם החולים באוסטאופורוזיס.
פעילות גופנית בעצימות גבוהה מידי עשויה אף להזיק, לכן חשוב שתתייעצי עם הרופא המטפל לגביי סוג הפעילות המומלץ במצבך, לפני תחילת האימונים.

איזה סוג של פעילות גופנית מומלץ לבצע במצב של אוסטאופורוזיס

אימון כוח – תרגילי כוח באמצעות אביזרים המייצרים התנגדות כגון: משקולות, מכשירים, גומיות, אימון במים, באמצעות אימון איזומטרי ולחיצות המפעילות התנגדות בעזרת כוח שרירי הגוף, לחיזוק שרירי הידיים והחלק העליון של הגב.
חשוב לבחור את ההתנגדות המתאימה, משום שבמצב חמור של אוסטיאופורוזיס התנגדות גדולה מידי עלולה לגרום יותר נזק מאשר תועלת.
ההתקדמות בעצימות צריכה להיעשות באופן הדרגתי, מחושב וזהיר בכדי למנוע שברים מהפעלת סטרס גדול מידי.
את התרגילים יש לבצע בתנועה איטית ומבוקרת.
לא מומלץ לבצע תרגילים בהם יש כפיפה של הגוו לפנים (לדוגמא כפיפות בטן) או סיבוב של עמוד השדרה (לדוגמא: סיבובים מהירים מצד אל צד בעמידה).
תנועות אלו עלולות ליצור לחץ על החוליות שעלול לגרום לשברים.
יש להימנע מכיפוף בשורש כף היד בעת ביצוע התרגילים.
חשוב מאוד להתייעץ עם אנשי מקצוע שמכירים את מצבך הגופני לגביי סוג הפעילות והעצימות המתאימה לפני שאת מתחילה בתוכנית האימון.
אימוני כוח מחזקים את השרירים והעצמות ומשפרים את היציבה.
תרגילי יציבה נכונה – לעיתים קרובות נפגמת היציבה אצל חולי אוסטאופורוזיס, שברי הלחץ בחוליות עמוד השדרה גורמים למנח כפוף של עמוד השדרה.
המנח הכפוף של עמוד השדרה מגדיל את הסיכון לשברי לחץ נוספים בחוליות עמוד השדרה.
תרגילים ושיטות שמסייעים ליציבה נכונה יפחיתו את העומס על החוליות ואת הסיכון לשברי לחץ נוספים (כדוגמת: פלדנקרייז, שיטת אלכסנדר ועוד).
אימון אירובי המערב את נשיאת הגוף – אימון אירובי שמערב את נשיאת הגוף (כגון: הליכה, מכשיר אליפטי עליה במדרגות וכדומה) מחזק את עצמות הרגליים, הירך והגב התחתון.
כמו כן לאימון אירובי יש השפעות מטיבות על שיפור סיבולת לב ריאה.
לפני שמתחילים לעסוק בפעילות אירובית כלשהיא מומלץ להיוועץ ברופא המטפל.
לא מומלץ לעסוק בפעילות אירובית בעלת אימפקט גבוה כמו: ריצה, קפיצה בחבל ועוד, משום שהאימפקט הגבוה עלול לגרום להפעלת סטרס גדול מידי על מערכת השלד השבירה.
כמו כן רצוי להימנע מפעילויות עם סיכון גבוה לנפילה כמו: הליכה על הליכון, החלקה על רולר, רכיבת אופניים וכדומה.
תרגילי מתיחות וגמישות – תרגילי מתיחות יכולים לסייע בשיפור היציבה ובהפחתת הלחץ על חוליות עמוד השדרה.
רצוי לבצע את תרגילי המתיחות לאחר חימום ואת התרגילים יש לבצע בתנועה איטית ומבוקרת וללא ניעות.
יש להימנע מתרגילים שבהם מבוצעת כפיפה של הגוו או כיפוף של שורש כף היד.

אוסטאופורוזיס – מחקרים

דיאטת חלבונים עשויה להגביר את הסיכון לאוסטאופורוזיס

מאיבוד נתוני 2 מחקרים שנערכו על הקשר שבין דיאטה, צריכת חלבונים מרובה ואוסטאופורוזיס, נמצא כי נשים אשר מבצעות דיאטת חלבונים עם מקורות חלבון מבשר, הן בעלות סיכון מוגבר לאוסטאופורוזיס.

פעילות גופנית בעלת אימפקט גבוה בריאה גם לקשישים

מחקר חדש מצביע על כך שפעילות ספורטיבית בעלת אימפקט גבוה עשויה להטיב עם בריאות העצם גם בגיל מבוגר.
המחקר בוצע בהשתתפות ספורטאים מבוגרים שהשתתפו במשחקי הספורט הלאומיים לקשישים בפיטסבורג.
טווח גילאי הנבדקים היה 50-93 ובמחקר השתתפו 298 נבדקים.
בין המשתתפים היו ספורטאים חובבים שעסקו בפעילות גופנית בעלת אימפקט גבוה המערבת קפיצות, ריצות מהירות ושינוי כיוון מהירים כגון:כדורסל, ריצות, כדורעף וטריאטלון וספורטאים שעסקו בפעילות גופנית בעלת אימפקט נמוך.
ממצאי המחקר מראים כי המשתתפים שעסקו בפעילות גופנית בעלת אימפקט גבוה, היו בעלי צפיפות מינרלים טובה יותר בעצם מאשר נבדקים שביצעו פעילות גופנית בעלת אימפקט נמוך.
חשוב לציין כי על מנת להשתתף בענפי ספורט בעלי אימפקט גבוה, יש צורך בכושר גופני ומצב בריאותי תקין.
יש לפנות לייעוץ עם איש מקצוע לפני התחלת אימונים בענפי ספורט בעלי אימפקט גבוה.
מקור המידע: American Academy of Orthopaedic Surgeons

מקורות מידע על מחלת האוסטאופורזיס

www.nof.org – האגודה הלאומית בארה"ב לאוסטיאופורוזיס, זהו אירגון התנדבותי העוסק באוסטאופורוזיס ובבריאות העצם.
מיוקליניק – מידע מקיף בנושא האוסטאופורוזיס מאתר מיוקליניק (מיוקליניק מוסד ללא מטרת רווח העוסק בטיפול ואיבחון מחלות).
משרד הבריאות האמריקני – אינפורמציה בנושא האוסטאופורוזיס מאתר משרד הבריאות האמריקני.
NIAMS – המכון הלאומי לארטריטיס, מחלות שלד ושרירים ומחלות עור.
אירגון הבריאות העולמי – דפי מידע בנושא אוסטאופורוזיס מטעם אירגון הבריאות העולמי.